החלטה בתיק בר"ע 3403/07

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופט יחזקאל ברקלי) מיום 30.10.2007, החוזרת על החלטת בית המשפט מיום 10.6.2007, במסגרתה דחה בית המשפט בקשת המבקשת בהליך דנן להיפוך סדר הבאת הראיות, כפי שזה נקבע בהחלטתו מיום 24.5.2007.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופיה, לרבות ב"בקשה לשינוי סדר הגשת התצהירים" וב"תגובת המשיבה לבקשת התובעת לשינוי סדר הגשת התצהירים", אשר הוגשו במסגרת ההליך בבית משפט קמא, נחה דעתי כי זו אינה מצריכה תשובה, כאמור בהוראת תקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - "תקנות סדר הדין האזרחי"). לפיכך, הנני להורות על דחיית הבקשה, מן הטעמים המפורטים להלן:

ראשית,הלכה פסוקה היא,  כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בהחלטות בית משפט קמא בעניינים שבסדרי דין, אלא במקרים חריגים ועל יסוד טעמים כבדי משקל, שכן עניינים של סדרי דין מסורים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. אפילו סבורה ערכאת הערעור שראוי היה להחליט על דרך דיונית אחרת, לא תתערב ערכאת הערעור בהחלטה כאמור, אלא אם החלטת בית משפט קמא קיפחה זכות של בעל דין (ראו גם, רע"א 3576/94 השיקמה הוצאה לאור בע"מ נ' משה רום, פ"ד מח(4) 388, עמוד 395 (1994); ע"א 2106/91 ציון מזור נ' יפעת וחידי, פ"ד מז(5) 788, עמוד 793 (1993); חמי בן-נון הערעור האזרחי (תשס"ד-2004), עמוד 257 ואילך). ובענייננו, החלטת בית משפט קמא מיום 30.10.2007 בדבר סדר הבאת הראיות, החוזרת על החלטותיו הקודמות של בית משפט קמא בענין זה,נוגעת לדרך ניהול המשפט. זו מסורה, כאמור, לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ולא מצאתי כי בנסיבות המקרה דנן יש כדי להצדיק סטיה מההלכה הפסוקה, לפיה אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא (ראו גם, רע"א 10732/06 ארגון הנהגים ברעננה בע"מ נ' רעננית הסעות וטיולים בע"מ (2007)).

שנית,החלטת בית משפט קמא בדבר סדר הבאת הראיות ניתנה, לראשונה, ביום 24.5.2007, עליה חזר בית המשפט בהחלטתו מיום 10.6.2007. לפיכך, היה על המבקשת להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה בדבר סדר הבאת הראיות, נשוא הבקשה דנן, במועד כאמור בהוראת תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי. קרי, בתוך 30 ימים מיום שניתנה ההחלטה, ובענייננו, לכל המאוחר, ביום 10.7.2007. משחלף המועד להגשת בקשה כאמור, ובהעדר בקשה להארכת מועד, וממילא בהעדר "טעמים מיוחדים", כאמור בהוראת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, אף מטעם זה דין הבקשה להידחות. 

לבסוף,גם לגופו של ענין דין הבקשה להידחות. חרף טענת המבקש, בדבר סטיה מן הכלל והיפוך סדר הבאת הראיות מחמת הודיית המשיבה בעובדות, עיון בכתבי טענות הצדדים מעלה כי אין אלה פני הדברים. בכתב התביעה, שהוגש בסדר דין מקוצר, טענה המבקשת, בין היתר, כי במסגרת הליך בוררות שהתנהל בין הצדדים המבקשת לא תבעה תשלומו של חוב לפי הסכם קודם שנחתם ביניהם ("הסכם בדק"), בהיותו לטענתה "חיצוני לגמרי להליך הבוררות." אלא שבבקשת רשות להתגונן חלקה המשיבה, בין היתר, על טענה עובדתית זו של המבקשת בנמקה, כי הבורר התבקש על-ידי הצדדים להכריע גם בנושאים נשוא הסכם הבדק ואכן עשה כן במסגרת פסקו, בקובעו, לטענתה, כי הסכום שנקבע בהסכם הבדק יקוזז בחוב המבקשת למשיבה כאמור בפסק הבוררות. ויוטעם, בכתב התביעה נטען, כי המשיבה "מתכחשת היום לחוב" בטענה כי זה נבלע בפסק הבוררות. קרי, בין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלה האם החוב לו טוענת המבקשת בהתאם להסכם הבדק, נשוא כתב התביעה, עומד בעינו, בנסיבות בהן ניתן לאחר מכן פסק בוררות בסכסוכים הכספיים שנתגלעו בין הצדדים. 

בנסיבות אלה, משלא מצאתי כי המשיבה הודתה בעובדות כתב התביעה, לרבות גובה סכום החוב (ראו סעיפים 47-48 לבקשת רשות להתגונן), אין ממש בטענת המבקשת בדבר היפוך סדר הבאת הראיות, בהתאם להוראת תקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי.

סוף דבר

דין בקשת רשות ערעור להידחות.

בהתאם, הנני מורה על דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע (בש"א 7929/07).

אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ט בכסלו, תשס"ח (29 בנובמבר 2007), בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: